<h1>כל בו הלכ' אותו ואת בנו סימן ק"י</h1>
<h2>דף כא:</h2>
ובארבעה פרקים בשנה המוכר בהמה לחבירו צריך להודיע, האם מכרתי לשחוט, הבת מכרתי לשחוט. ואלו הן, ערב יום טוב האחרון של חג, וערב יום טוב הראשון של פסח, וערב עצרת, וערב ראש השנה, והטעם לפי שהדבר ידוע בזמנים אלו שהלוקח דעתו לשחוט, ואם לא יודיעהו שכבר מכר האחד מתחילה לשחוט, זה השני לא ירגיש כלל וישחוט, ונמצא שזה המוכר לא הודיעו, ועובר משום ולפני לא תתן מכשול. כי באמת בד' פרקים אלו דרך העם להרבות בסעודות. ערב יום טוב האחרון של חג, להראות שהוא רגל חביב בפני עצמו, ועוד משום דאמרינן מי שלא חג ביום טוב האחרון של חג שוב אינו חוגג, והיה דרכן להרבות בשמחה. וערב יום טוב הראשון של פסח, משום חגיגת ארבעה עשר, שיהיה הפסח נאכל על השובע. וערב עצרת, משום כבוד יום מתן תורה. וערב ראש השנה, לסימן טוב לכל השנה, כדאמרינן סימנא מילתא היא. ואם ימכור יום או יומים לפני אלו הימים, אינו צריך להודיע, אפילו ימכור שתיהן ביום אחד. והרמב"ם ז"ל כתב שאם יש ריוח ביום שאינו צריך להודיעו. וזה לשונו במה דברים אמורים כשראה זה שלקח אחרונה נחפז לקנות והיה בסוף היום, שחזקתו שהוא שוחט עתה, אבל אם היה ריוח ביום, אינו צריך להודיעו, שמא לא ישחוט עד למחר. והגיה עליו הראב"ד על זה. ודעת ה"ר יצחק ז"ל כמו הרמב"ם ז"ל. וכן דעת הר"ף ז"ל, אלא שכתב וצריך עיון בחולין. כתב ה"ר יצחק ז"ל אבל המוכר האם לחתן והבת לכלה, אף על פי שיש ריוח ביום צריך להודיעו, כי בידוע ששניהם שוחטין ביום אחד.
<h2>דף מה:</h2>
ואינו נוהג אלא בנקבות, שודאי היא אם הבן, אבל לא בזכרים, לפי שאין הדבר ידוע אם הוא אביו. ואפילו ידע בודאי, ספק אם נוהג בזכרים. וה"ר יצחק ז"ל כתב ומספקא לן אם חוששין לזרע האב, ואם אנו מכירין אותו, האב אסור לשחטו אחר הבן ולא הבן אחר האב, אבל אינו לוקה.
